דרשה מהגרוש מזונות של 7,600 שקל בחודש - בית המשפט בקריית גת חשב אחרת
אישה דרשה לחייב את בעלה לשעבר בתשלום מזונות והוצאות מדור בסכום של כ-7,600 שקל בחודש עבור שני ילדיהם, אך בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת קבע כי האב לא ישלם לה מזונות חודשיים כלל. השופטת דיאנה פסו-ואגו קבעה כי שני ההורים בעלי כושר השתכרות דומה, וכי מאחר שהילדים שוהים אצל כל אחד מהם מחצית מהזמן, כל הורה יישא בהוצאותיהם בעת שהותם אצלו
פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת הסתיים בהחלטה משמעותית בסכסוך מזונות בין בני זוג לשעבר, הורים לשני ילדים. האם, שדרשה מזונות והשתתפות בהוצאות הדיור בסכום כולל של כ-7,600 שקל בחודש, נותרה ללא חיוב מזונות חודשי מצד האב, לאחר שבית המשפט קיבל את עמדתו שלפיה יש לחלק את האחריות הכלכלית בין ההורים באופן שוויוני.
תחילתו של הסכסוך לאחר פרידת בני הזוג, כאשר שני ילדיהם התגוררו בעיקר אצל האם. במאי 2025 חויב האב בתשלום מזונות זמניים בסך 1,800 שקל בחודש, לצד השתתפות במחצית מתשלומי המשכנתה כדמי מדור.
אלא שבהמשך חל שינוי משמעותי בהסדרי השהות. בינואר 2026 אישר בית הדין הרבני הסדר שלפיו הילדים ישהו אצל כל אחד מהוריהם מחצית מהזמן. בעקבות השינוי פנה האב לבית המשפט וביקש לבטל את חיוב המזונות, בטענה שכל אחד מההורים צריך לממן את צורכי הילדים בביתו.
מנגד, האם ביקשה לחייב את האב בתשלום מזונות בסך 5,020 שקל בחודש, בהשתתפות בהוצאות המדור בסך כ-2,600 שקל נוספים ובמימון 70% מהוצאות החינוך והרפואה החריגות.
לטענתה, הכנסתה מעסק עצמאי בתחום הקעקועים ובניית הציפורניים עומדת על כ-3,500 שקל ברוטו בחודש בלבד, והיא נאלצת להיעזר כלכלית בהוריה. האם אף טענה כי בעלה לשעבר נהנה מהכנסות נוספות שאינן מדווחות, בין היתר מעבודה כנהג מונית.
האב דחה את הטענות וטען מנגד כי גרושתו אינה מציגה את מלוא הכנסותיה מהעסק שהיא מפעילה בביתה, וכי כושר השתכרותה עשוי להגיע ל-15 אלף שקל בחודש.
השופטת: ההכנסה המדווחת אינה משקפת את כושר ההשתכרות
במסגרת בחינת מצבם הכלכלי של הצדדים קבעה השופטת דיאנה פסו-ואגו כי שכרו בפועל של האב עומד על כ-10,000 שקל נטו בחודש. עם זאת, בהתחשב בניסיונו המקצועי, בכישוריו ובתפקידו החדש כסוכן מכירות, הוערך כושר השתכרותו ב-14,100 שקל נטו בחודש.
באשר לאם, בית המשפט לא השתכנע כי הכנסתה המדווחת משקפת את מלוא יכולתה הכלכלית. השופטת התייחסה לכך שהאם מפעילה עסק עצמאי במשך שנים, וציינה כי גם לפי גרסתה על מספר הלקוחות והתשלום עבור כל טיפול, קיימת אפשרות להגיע להכנסה גבוהה מזו שהוצגה.
בפסק הדין נכתב: “הדעת נותנת שניהול עסק עצמאי לאורך שנים בשכר שאינו נושק לשכר המינימום יוביל אדם לבחון העיסוק ולתהות האם יש מקום לשנותו, להחליפו וכיוצא זה, והכל על מנת להגדיל הכנסותיו והיקף רווחתו”.
השופטת ציינה עוד כי חלוקת זמני השהות השוויונית מאפשרת לאם להרחיב את שעות עבודתה ולהגדיל את הכנסותיה. גם טענותיה בדבר מגבלות רפואיות המשפיעות על יכולתה לעבוד לא הוכחו באופן שהצדיק הפחתה מכושר השתכרותה.
בנוסף, בית המשפט הביא בחשבון את הסיוע הכלכלי שהיא מקבלת מהוריה ואת נסיבותיה הכלכליות והנכסיות. בסופו של דבר נקבע כי כושר השתכרותה של האם זהה לזה של האב ועומד על 14,100 שקל נטו בחודש.
ההכרעה: כל הורה יממן את הילדים בביתו
לאחר בחינת מכלול הנסיבות קבע בית המשפט כי כאשר שני ההורים משתכרים, או מסוגלים להשתכר, סכומים דומים, וכאשר זמני השהות של הילדים מחולקים ביניהם באופן שווה, אין הצדקה להטיל על אחד מהם תשלום מזונות חודשי להורה האחר.
בהתאם לכך, נקבע כי כל הורה יישא בהוצאות השוטפות של הילדים כאשר הם שוהים בביתו. הוצאות החינוך, ההוצאות הרפואיות החריגות וקצבאות הילדים יחולקו בין ההורים בחלקים שווים.
פסק הדין מדגיש כי בקביעת מזונות לילדים מעל גיל שש, בית המשפט אינו מסתמך רק על ההכנסה המדווחת של ההורים, אלא בוחן גם את כושר השתכרותם, את חלוקת זמני השהות ואת מכלול נסיבות המשפחה.
עם זאת, אין מדובר בביטול אוטומטי של מזונות בכל מקרה של זמני שהות שוויוניים, אלא בהחלטה המבוססת על הנסיבות הכלכליות והמשפחתיות הספציפיות של בני הזוג.
מקור: פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, מיום 22 בספטמבר 2026.
