במשך 25 שנה גידלה דורות של ילדים בקריית גת: פרידה כואבת מנטשה האהובה, שנפטרה בגיל 59
נטליה מנושקין ז"ל, שהייתה מוכרת בקריית גת כנטשה מ"פעוטון מעיין", הקדישה את חייה לחינוך, לאהבה ולנתינה. במשך יותר מ־25 שנה עברו בפעוטון שלה דורות של ילדי העיר, שזכו לחום ולמסירות אין־סופית. אלא שאז, כשהיא בת 59 ובריאה לחלוטין עד לאותה עת, התגלתה אצלה מחלת מוח נדירה ואכזרית. בתוך חודשיים בלבד היא הלכה לעולמה. בתה קארין מבקשת להנציח את זכרה: "אני מקווה שכל אותם ילדים שגדלו בגן שלה ייזכרו בה, ישתפו בזיכרונות שלהם ויגידו לה תודה"
יש אנשים שמותירים חותם על עיר שלמה, לא בזכות תפקיד ציבורי או מעמד מיוחד, אלא בזכות האהבה והנתינה שלהם לאורך השנים. כזו הייתה נטליה מנושקין ז"ל, המוכרת לרבים מתושבי קריית גת פשוט כ"נטשה", האישה שעמדה מאחורי "פעוטון מעיין", שבו גדלו דורות של ילדים מהעיר.
במשך יותר מ־25 שנה הקדישה נטשה את חייה לטיפול ולחינוך ילדים בגיל הרך. מאות רגעים של חיבוקים, חיוכים, צעדים ראשונים, דמעות של פרידה בבוקר ושמחות קטנות במהלך היום הפכו לחלק בלתי נפרד מחייה.
עבור ההורים שהפקידו בידיה את ילדיהם, נטשה הייתה הרבה יותר ממנהלת פעוטון. היא הייתה דמות חמה, אכפתית ומסורה, שהעניקה לילדים תחושת ביטחון ואהבה.
נטשה הלכה לעולמה בפתאומיות בגיל 59, לאחר מאבק קצר במחלת מוח נדירה, שהכתה בה ללא כל הכנה מוקדמת.
"עבור אמא שלי, זו הייתה הרבה יותר מעבודה"
בתה היחידה, קארין קפלן, שמתגוררת כיום באוסטרליה, מספרת בהתרגשות על אמה ועל המורשת שהשאירה אחריה בקריית גת.
"אמא שלי, נטליה מנושקין, הייתה אישה עם לב ענק, שכל חייה היו מלאים בנתינה, באהבה ובדאגה לאחרים", היא מספרת.
"לפני יותר מ־25 שנה היא פתחה גן ילדים פרטי בקריית גת, והקדישה שנים רבות מחייה לגידול ולחינוך של ילדים. לאורך השנים עברו בגן שלה דורות של ילדים מהעיר, והיא זכתה להיות חלק משמעותי מהילדות שלהם".
הגן, שנקרא "פעוטון מעיין", הפך במשך השנים למקום מוכר בקרב משפחות רבות בעיר. ילדים שנכנסו אליו כפעוטות המשיכו לגדול, ללמוד ולהתבגר, אך עבור נטשה כל אחד מהם היה עולם ומלואו.
"עבור אמא שלי, זו הייתה הרבה יותר מעבודה. היא אהבה ילדים באמת, והעניקה להם חום, תשומת לב, סבלנות ותחושת ביטחון. היא הייתה שם גם עבור ההורים, והפכה לחלק בלתי נפרד מחייהן של משפחות רבות", מספרת קארין.
"הייתי בת שש כשהיא פתחה את הגן, וראיתי כמה משפחות היא ליוותה"
קארין זוכרת היטב את הימים שבהם אמה יצאה לדרך עם הקמת הפעוטון, כשהייתה בעצמה ילדה קטנה: "כשהייתי בת שש, אני זוכרת אותה פותחת את הגן, ולאורך השנים זכיתי לראות כמה ילדים גדלו תחת ידיה וכמה משפחות היא ליוותה. היום, כשאני חושבת על כל אותם ילדים שכבר גדלו והפכו בעצמם למבוגרים, אני מרגישה גאווה עצומה בה ובמורשת שהשאירה אחריה".
מאחורי דמותה של הגננת האהובה עמדה גם אישה שהמשפחה הייתה מרכז חייה.
נטשה הייתה אם מסורה לקארין וסבתא אוהבת לשתי נכדותיה. למרות המרחק הגיאוגרפי בין ישראל לאוסטרליה, היא עשתה מאמצים לשמור על קשר קרוב עם נכדותיה ולהיות חלק משמעותי מחייהן.
אחד הסיפורים המרגשים שמספרת קארין ממחיש את האהבה והמסירות של אמה: "היא הייתה אמא שתמיד הייתה שם בשבילי, תמכה בי לאורך כל חיי ועזרה לי בכל דרך שיכלה. היא גם הייתה סבתא אוהבת לשתי נכדותיה, ושמחה לבלות איתן ולהיות חלק מחייהן. אפילו למדה אנגלית כדי שתוכל לקרוא להן ספרים בשפה שהן מבינות, וכך להעניק להן עוד רגעים של קרבה ואהבה".
הייתה בריאה לחלוטין - ובתוך חודשיים המחלה הכריעה אותה
האובדן הקשה הגיע באופן פתאומי במיוחד. לדברי קארין, אמא שלה הייתה אישה בריאה לחלוטין, עד שלפני כחודשיים התגלתה אצלה מחלת CJD, מחלת קרויצפלד־יעקב.
מדובר במחלת מוח נדירה וקשה מאוד, הנגרמת מחלבונים פגומים המכונים פריונים, וגורמת לפגיעה מהירה ומתקדמת בתפקודי המוח. המחלה עלולה להביא בתוך זמן קצר להידרדרות משמעותית במצבו של החולה, והיא נחשבת למחלה חשוכת מרפא.
במקרה של נטשה, חלפו כחודשיים בלבד מגילוי המחלה ועד לפטירתה, בגיל 59.
עבור בני משפחתה, שהכירו אישה פעילה, אוהבת ומלאת נתינה, ההתמודדות עם ההידרדרות המהירה הייתה קשה מנשוא:
"לצערנו, אמא נפטרה לאחר מאבק במחלה נדירה ואכזרית. קשה לתאר במילים את האובדן, אבל לצד הכאב הגדול, חשוב לי שהזיכרון שלה יכלול גם את כל הטוב שהשאירה בעולם", מספרת קארין.
"אני יודעת שיש בקריית גת אנשים רבים שזוכרים אותה"
לצד הכאב העצום, קארין מבקשת שהזיכרון מאמה לא יסתכם במחלה הקשה שלקחה אותה בטרם עת, אלא דווקא בחיים העשירים באהבה ובנתינה שהיו לה.
"אני גאה באמא שלי, במשפחה שבנתה יחד עם אבא שלי, בחיים שיצרה ובכל האנשים שנגעה בהם לאורך הדרך".
היא מקווה שהפרסום יגיע לאותם ילדים והורים שהכירו את אמה לאורך השנים, ויעורר בהם זיכרונות מהאישה שהעניקה להם כל כך הרבה.
"אני יודעת שיש בקריית גת אנשים רבים שזוכרים אותה, שגדלו בגן שלה, שהילדים שלהם היו אצלה, או שפשוט זכו להכיר אותה ולקבל ממנה עזרה ואהבה. אני מקווה שהכתבה תאפשר לכל אותם אנשים להיזכר בה, לשתף בזיכרונות שלהם ולהגיד לה תודה".
המורשת של נטשה ממשיכה לחיות בילדים שגידלה
קשה למדוד את ההשפעה שהותירה אישה אחת על חייהן של משפחות רבות כל כך. במשך יותר מרבע מאה קיבלה נטשה מדי בוקר ילדים קטנים, העניקה להם חום וביטחון, וליוותה אותם באחד השלבים המשמעותיים ביותר בחייהם. כיום, כשאותם ילדים כבר גדלו והמשיכו בדרכם, נותרו הזיכרונות והאהבה שהעניקה להם.
קארין מסכמת את הדברים במשפט שמבטא יותר מכול את הדרך שבה הייתה רוצה שיזכרו את אמה: "מבחינתי, ההנצחה היפה ביותר לאמא שלי היא לדעת שהאהבה שלה ממשיכה לחיות בלבם של האנשים שהכירה, ושכל השנים שבהן נתנה מעצמה לא היו לשווא".
נטשה כבר איננה, אך המורשת שהשאירה ב"פעוטון מעיין" ובקרב משפחות רבות בקריית גת תמשיך ללוות את מי שזכו לגדול לצדה ולהכיר אותה.
יהי זכרה ברוך!
