לזכרה של שורדת השואה רחל גרנהולץ ז״ל - מסע חיים מעורר השראה של תושבת קריית גת

רחל נולדה בוינה שבאוסטריה למשפחה בת חמש נפשות – זוג הורים, שלוש בנות ובן, והיא הייתה הצעירה מבין הילדים. בילדותה חלתה בדלקת אוזניים ואושפזה בבית חולים – בדיוק כאשר הגרמנים הגיעו לוינה. משפחתה נאלצה להוציא אותה משם בבהלה ולברוח, אירוע שבעקבותיו איבדה את שמיעתה באוזן אחת.

משפחת גרנהולץ נמלטה יחד עם משפחות יהודיות נוספות לצ'כוסלובקיה, בזכות התארגנות מהירה של אביה וחבריו מתנועת בית"ר. הם מצאו עצמם חיים תקופה ממושכת על גבי אוניות צפופות לאורך נהר הדנובה, בתנאים קשים מנשוא. במשך כחצי שנה נדדו בין מדינות שונות בחיפוש אחר מזון, עד שהגיעו לפרמונטי שבאיטליה – שם חוו רעב כבד, מחסור ותנאים פיזיים ונפשיים קשים במיוחד. רחל זכרה היטב את אחד הרגעים הקשים – כאשר ילדים יהודים חולקו למשפחות איטלקיות, בניסיון להעניק להם סיכוי לשרוד.

כאשר החלו להגיע שמועות על התקרבות הגרמנים, המשפחות חצו את הנהר והתחבאו בין הסלעים. בהמשך, לאחר שהגרמנים הגיעו לברטיסלבה, אביה של רחל – שפעל להצלת יהודים במדינות שונות – העביר מסר לאמה כי עליהם לברוח מיד, מחשש שיועברו למחנות.

בשנת 1944, בעיצומו של מסע הישרדות אכזרי, נפתחה אפשרות לטרנספורט לכיוון ארץ ישראל. המשפחות היהודיות התקבצו ועלו על אוניה שעשתה את דרכה למצרים, ומשם לעתלית ובהמשך לתל אביב. אולם גם עם הגעתם לארץ, לא תם הסבל – המשפחה הייתה חסרת כל, וההורים, שלא הצליחו לפרנס ולדאוג לילדיהם, נאלצו לשלוח אותם לפנימיות.

רחל ואחיותיה תיארו יחס קשה ואכזרי מצד המדריכים בפנימיות. “הם היו רעים מאוד, מאוד”, סיפרה. “הפרידו אותי מאחותי. בכיתי והתחננתי שתישאר איתי – כלום לא עזר. לא היה למדריכות טיפת רגש כלפינו, לא היה להן מושג מה זו שואה ומה עברנו”.

ההורים, שלא היה בידם כסף, היו הולכים ברגל לערים אחרות כדי לבקר את ילדיהם. לעיתים הביאו עמם חתיכת שוקולד קטנה, אותה חלקו הילדים ביניהם. “לא התלוננו אף פעם, זה היה המעשה הנכון לעשות”, סיפרה רחל.

בהמשך הצליחו ההורים לאסוף את ילדיהם חזרה לביתם, אך הקשיים נמשכו – רעב יומיומי ומאבק הישרדות מתמשך. עם השנים, הצליח אביה של רחל לפתוח חנות מכולת בתל אביב. אחיותיה יצאו לעבוד וללמוד, ורחל החלה ללמוד בבית ספר עממי, שם למדה גם תפירה. במקביל עבדה במפעל סריגים – היחיד בארץ באותה תקופה, שהוקם על ידי יוצאי צ'כיה. בזכות חריצותה, מסירותה והתמדתה, התקדמה והפכה למנהלת המפעל – שם גם פגשה את מי שלימים הפך לבעלה.

בשנת 1963 קיבלה רחל פנייה מקצין פיתוח של קריית גת, שסיפר לה על הצורך במנהלים במפעל “אומן” בעיר. על אף אהבתה לתל אביב, נענתה לבקשה מתוך תחושת שליחות, לאחר ששמעה על העולים החדשים הזקוקים לפרנסה ולעזרה. היא עברה להתגורר ולעבוד בקריית גת – והפכה לדמות משמעותית בעיר.

רחל ניהלה את המפעל בהצלחה רבה, אך מעבר לכך – נגעה בחייהם של עובדיה. היא זיהתה כי רבות מהעובדות אינן יודעות לנהל את כספן, וליוותה אותן באופן אישי. היא לימדה אותן התנהלות כלכלית נכונה, סייעה להן להתקדם ואף לעיתים עזרה להן לרכוש בתים. עבור רבים מהעובדים, הייתה רחל הרבה מעבר למנהלת – היא הייתה דמות אימהית, תומכת ומכוונת.

דלת ביתה של רחל הייתה פתוחה תמיד. עוד מימיה בתל אביב, נהגה לארח בביתה נשים שחוו אלימות, אנשים שנזקקו למקום מגורים זמני וכל מי שנקלע למצוקה. רחל הייתה אשת חסד, מלאה בנתינה, שהקדישה את חייה לסיוע לאחרים.

היא הקימה משפחה, הביאה לעולם שתי בנות וגידלה אותן באהבה ובמסירות.

בראיון שקיימה זמן קצר לפני מותה עם עובדת סוציאלית, ביקשה רחל להעביר מסר לעם ישראל:
“חיו בשלום אחד עם השני, אין חשוב מזה. הפסיקו עם הריבים והמחלוקות. התמקדו בטוב ולא ברע – היו חברים אחד של השני”.

סיפורה של רחל גרנהולץ ז״ל הוא סיפור של הישרדות, של תקומה ושל אנושיות עמוקה. מורשתה תמשיך ללוות את קהילת קריית גת ואת כל מי שנחשף לסיפורה.

יהי זכרה ברוך ומנוחתה בגן עדן.
נזכור ולא נשכח.