עיריית קריית גת תפצה מורה בכחצי מיליון שקל: נפלה בדרך לאצטדיון ושברה את ידה

את פסק הדין כתבה השופטת רחלי טיקטין עדולם, שקבעה כי מחדל העירייה אילץ את התובעת לצעוד על דרך כורכר מסוכנת ורוויית מפגעים – עובדה המהווה רשלנות.

המקרה אירע בשלהי שנת 2020. התובעת, בת 50 ואם לשלושה, הגיעה בשעת בין ערביים לאצטדיון העירוני יחד עם בנה בן ה־11, ששיחק באותה עת בקבוצת כדורגל, לצורך בדיקה רפואית שנקבעה לו במשרדי האצטדיון. לטענתה, מאחר שדרך הגישה למתחם הייתה חסומה בגדר מתכת, נאלצה ללכת עם בנה על דרך כורכר שהובילה למשרדים.

במהלך ההליכה, בדרך שלא הייתה מוארת וכללה אבנים, מהמורות, קרשים וצינורות, נתקלה רגלה במכשול, נפלה בעוצמה קדימה ושברה את ידה. למרות הכאבים המשיכה בסדר יומה, אך בהמשך הלילה הכאבים החריפו, ובבדיקת הדמיה בקופת החולים אובחן שבר ביד, אשר גובסה למשך כחודשיים.

בתביעה שהגישה טענה המורה כי העירייה אחראית לנזקיה, אולם העירייה כפרה בטענות מכל וכל. לשיטתה, לאצטדיון היה שביל גישה מסודר, ואף נטען כי ייתכן שהתובעת נפלה עקב סינקופה (התעלפות). עוד טענה העירייה כי גם אם נפלה בדרך הכורכר – יש לייחס לה אשם תורם משמעותי, מאחר שבחרה לצעוד בדרך מסוכנת בשעת ערב.

השופטת דחתה את טענות ההגנה וקבעה כי מהראיות עלה שדרך הכורכר שימשה את כלל באי האצטדיון, וכי העירייה הותירה אותה עם מפגעים רבים וללא שביל מסודר או תאורה. בפסק הדין צוין כי אמנם רשות מקומית אינה מחויבת לפלס כל שטח בתחומה, אך כאשר מדובר בדרך המשמשת כגישה למשרדי אצטדיון – עליה לדאוג לדרך ראויה ובטוחה.

עוד נקבע כי היה על העירייה לנקוט באחת מהחלופות הבאות: להשאיר פתח כניסה בגדר, לסלול דרך חלופית סלולה ומוארת, או לכל הפחות להציב שילוט המכווין לדרך בטוחה. משלא עשתה כן – התרשלה.

בית המשפט דחה גם את הטענה לאשם תורם וקבע כי לא הוכח שהתובעת הלכה בחוסר זהירות, במהירות חריגה או עם נעליים לא מתאימות.

בסופו של דבר חויבה העירייה לשלם לתובעת כ־400 אלף שקלים בגין כאב וסבל, הפסדי שכר לעבר ולעתיד, ועזרת הזולת, וכן כ־100 אלף שקלים נוספים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.