עצרת הזיכרון והמאבק בכרמי גת: "זכותו של אדם להיקבר בכבוד"

החל מהשבוע הקרוב, תעבור העצרת למיתר, שם תצטרף הקהילה למאבקה של משפחת גואילי להשבת בנם רן – החטוף האחרון שנותר בשבי.

בעצרת נשמעו קריאות חד-משמעיות להשבת כלל החטופים, להחזרת רן גואילי לקבורה בכבוד, ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את מחדלי השבעה באוקטובר. הדוברים שרטטו תמונה נוקבת של חברה פצועה, הנאבקת על ערכיה, על כבוד האדם ועל החובה המוסרית לשקם את המדינה מן ההריסות – לא רק הפיזיות, אלא גם הערכיות.

יעל אדר: "משימת חיי – להפוך את ההפקרה לתיקון"

יעל אדר, אימו של תמיר אדר ז"ל, סגן רבש"ץ קיבוץ ניר עוז, נשאה דברים מצמררים על מסעו של בנה ועל מאבקה האישי להשבתו:

"813 ימים מאז התהפכו חיינו. תמיר, בני הבכור, נקרא להגן על הקהילה וגזר את גורלו כדי להציל אחרים. הוא אמר להדס אשתו 'שתי דקות ואני חוזר' – שתי דקות שנמשכו 746 ימים מסויטים עד שהושב לקבורה. במשך שלושה חודשים נחשב כחטוף חי בשל טעות מודיעינית, ומינואר 2024 נאבקתי להשבתו כחטוף חלל. נאמר לי שאין דחיפות, שחטופים חללים אינם סובלים – אבל כחברה אנחנו חייבים לדבר על ערך האדם, בחייו ובמותו".

אדר הדגישה כי השבת בנה "בשלמותו, עם חולצת הלחימה ועליה הכיתוב 'סגן רבש"ץ'", אינה נחמה אלא סיום פרק טראגי ופתיחת מאבק אחר:

"נשאר לנו חטוף אחד אחרון – רן גואילי. אנחנו חייבים להמשיך להיאבק למענו. מותו של תמיר חייב להיות קורבן של תיקון, ותיקון ייתכן רק באמצעות חקר האמת בוועדת חקירה ממלכתית, נטולת פוליטיקה. זו אינה מלחמת תקומה – זו מלחמת חורבן, שבה האזרחים הם שנשאו באחריות להקים מן ההרס".

אבי דבוש: "קהילת ניר עוז בחרה בחיים"

אבי דבוש, מנכ"ל "קול רבני לזכויות אדם" ועקור מביתו בקיבוץ נירים, דיבר על הבחירה הערכית של הקהילה מאז האסון:

"הזיכרון הראשון שלי מהשמונה באוקטובר הוא עמוד העשן מעל ניר עוז. אחרי 12 שעות בממ"ד, הבנו את ממדי החורבן. קהילת ניר עוז בחרה בחיים – כשנרתמה למאבק להשבת החטופים וכשלא הפקירה את משפחת גואילי. מול קדושת החיים קמות היום רוחות רעות של ביזוי כבוד האדם".

לדבריו, החברה הישראלית ניצבת בצומת דרכים מוסרי:

"האם נשליך אלפי שנות הומניזם וציונות? המופת של ניר עוז הוא התשובה. תקום לישראל מנהיגות ראויה, שלא בוחרת במוות ובקללה – אלא בחיים, בערכים ובאדם".

פרופ' חגי לוין: "לא נשתקם בלי רן ובלי חקר האמת"

פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה המשפחות, התייחס לפגיעה העמוקה ולצורך בשיקום לאומי:

"ניר עוז היא ליבת השבר של הטבח וההפקרה. כחוקר וכרופא עסקתי באבל המשובש של משפחות החטופים החללים. קהילת ניר עוז היא הקול הנורמלי בתקופה לא נורמלית – בדרישתה לערבות הדדית ולחקר האמת".

לוין הדגיש כי השבת רן גואילי היא תנאי לשיקום:

"לא נוכל להשתקם בלי החזרתו של רן, שהתנדב תמיד להגן גם כשהיה פצוע. ועדת חקירה ממלכתית היא תנאי יסוד להשבת האמון. העם החזיר את החטופים – והעם הוא זה שישקם את ישראל".

בסיום העצרת הודיעו המארגנים כי המאבק אינו מסתיים אלא משנה כתובת: מכרמי גת למיתר – עד להשבת החטוף האחרון, ועד להבטחת זכותו הבסיסית של כל אדם בישראל: לחיים בכבוד, ולמנוחה בכבוד.