יום כיפור : מהצום הפיזי להתחדשות פנימית
30.09.25 / 13:17
מאת : ורוניקה מייזלר תזונאית קלינית ויועצת לחברת הרבלייף
ביום כיפור מדינה שלמה עוצרת. הרחובות מתרוקנים ממכוניות והאוויר מתמלא שקט מיוחד, ובתוך ההפוגה הזו רבים מאיתנו מתבוננים פנימה. הצום של 25 שעות איננו רק מצווה דתית - הוא גם אתגר פיזי ונפשי, ולעיתים הזדמנות לעצור את המרוץ, לבחון הרגלים ולשאול את עצמנו: מה נרצה לקחת לשנה החדשה, ומה הגיע הזמן לשחרר?
ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית בשיטת NLP ויועצת לחברת הרבלייף, אומרת: " מבחינה תזונתית , יום כיפור מזכיר לנו שבריאות אינה רק צום של יום אחד, אלא היכולת לבחור בכל יום מחדש - בסליחה, בחמלה, בהרגלים קטנים שמחזקים אותנו, ובשקט פנימי שמאפשר לצמוח."
"סליחות" - לא רק לאחרים, גם לעצמנו
יום כיפור מזכיר לנו את עוצמתה של המילה "סליחה". אנחנו רגילים לחשוב עליה בעיקר ביחס לאחרים - על טעויות שעשינו, על פגיעות שפגענו. אך לעיתים, מי שזקוק לסליחה יותר מכל הוא דווקא אנחנו.
בדיוק כפי שאנחנו מסוגלים לבקש סליחה מאדם קרוב, חשוב ללמוד לומר בלב: "אני סולחת לעצמי". לא בכל דבר נעמוד, לא כל כוונה תתממש, וגם לא בכל תהליך נצליח ליישם במדויק את מה שהבטחנו לעצמנו.
יום כיפור מזמין אותנו לאמץ שפה פנימית חומלת: "עשיתי כמיטב יכולתי, בפעם הבאה אנסה אחרת".
כאשר אנחנו מסכימות להתבונן בעצמנו בעיניים פחות שיפוטיות ויותר מבינות, נפתח פתח לצמיחה שמחזיקה מעמד מעבר לרגע. כי אשמה נוטה לשתק, ואילו חמלה יוצרת תנועה קדימה.
"וידוי" - להכיר בהרגלים הקיימים
וידוי איננו רק הקראה טכנית של רשימת חטאים, אלא הכרה כנה במציאות כפי שהיא. גם בתחום הבריאות זה הרגע לומר: "כן, לפעמים אני מתעלם מאותות הרעב של הגוף שלי, עד שאני מגיע לרעב קיצוני ואז אוכל במהירות כל מה שידי משגת."
היכולת להודות בפני עצמנו בהרגלים הקיימים, בלי להסתיר ובלי לייפות, היא התחלה אמיצה. ההכרה מייצרת בהירות, ובהירות מאפשרת בחירה אחרת.
"תשליך" - להשליך הרגל אחד שמכביד
במנהג התשליך משליכים למים את החטאים כסמל לשחרור. גם בחיים אפשר לבחור מנהג אחד שמכביד - שתייה ממותקת, נשנושים מול הטלוויזיה או דילוג על ארוחת בוקר - ולהשאיר אותו מאחור, אפילו רק לחודש אחד.
אין צורך במהפך כולל; מספיק לבחור התנהגות אחת שאנו יודעים שהיא לא משרתת אותנו עוד, ולהתחיל שנה חדשה בלעדיה.
"נעילה" - לסגור פרק, לפתוח דלת
תפילת נעילה חותמת את יום הכיפורים ומסמלת את הרגע שבו השערים נסגרים, אך הלב נפתח. זהו רגע של הכרעה פנימית – מה אני משאירה מאחור ומה אני מזמינה איתי לשנה החדשה. גם בהרגלי חיים אפשר לנעול דלת בפני דפוס מזיק, ולפתוח דלת להרגל חדש שמחזק אותי. למשל, לשים את הטלפון בצד בזמן הארוחה, כדי להיות באמת נוכחת מול הצלחת והאנשים שסביבי.
"שופר" - קול שמעורר לפעולה
תקיעת השופר בסיום הצום היא לא רק סמל להתחדשות, אלא קריאה רועמת להתעוררות. הצליל החזק מזכיר לנו שאין טעם להמשיך לישון בעמידה מול חיינו - זה הזמן להתעורר, לזוז קדימה ולעשות שינוי של ממש.
כמו שהשופר חותך את הדממה ומרעיד את הלב, כך גם אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו רגע של ניעור פנימי. לשאול איפה התרגלנו לוותר, באילו תחומים חיינו על טייס אוטומטי, ומה נרצה להזיז כדי לחיות אחרת.
באותה נשימה, זה גם המקום לבחון באילו דרכים נוכל לתמוך בעצמנו: איזה כלי עזר תזונתי פשוט או הרגל חדש ומיטיב נרצה לאמץ, כדי לסלול דרך חדשה ותפקודית יותר.
השופר הוא לא רק סמל לרחמים, אלא גם לקריאת אומץ - לסגור פרק ישן, להרים את הראש ולהתחייב מחדש לדרך הקרובה לערכים ולחלומות שלנו.
משקט ברחובות לתוך השקט הפנימי
ביום כיפור הרחובות שוממים, והשקט כמעט מוחשי. זהו רגע שבו עם שלם נושם עמוק. אפשר לקחת את ההשראה הזאת ולהביא את השקט הזה גם פנימה- פחות ביקורת עצמית, פחות רעש מנטלי, יותר עצירה והקשבה אמיתית לעצמנו.
כשם שהרחובות מתרוקנים ממכוניות, כך גם בתוכנו אפשר לפנות מרחב נקי, שמאפשר לקול הפנימי להישמע.
