עצרת 722 יום לזעקה להחזרת החטופים בכרמי גת

מדבריו של יחי יהוד, אביהם של ארבל יהוד שנחטפה ושוחררה בעסקה, ושל דולב יהוד ז״ל שנפל בשבעה באוקטובר בהגנה על ניר עוז*:

״אפשר וצריך לסיים את הארוכה במלחמות ישראל, ראשי הצבא ומע' הבטחון קובעים שהלחימה בעזה מוצתה ויש לנצל את הישגיה ולפעול לשחרור יקירינו מיידית בדרך של המו"מ.

ארבל שלנו כמי שלא השפילה מבט ולא הרכינה ראש גם בשבי , יושבת מול מקבלי ההחלטות בדרגים הפוליטיים והצבאיים וממחישה להם מה זה להיות שבויה בעזה כשהלחימה מתנהלת סביבה וקנה של רובה מופנה לראשה כששומעים את הצבא מתקרב, האימה והפחד המשתקים האלה כך היא אומרת להם זה מה שאריאל שלי ודוד אחיו ויתר בני הערובה חווים כל רגע ורגע.

היא תובעת מהם בפגישות תוך שהיא מישירה אליהם מבט לנקוט בצעדים הדרושים ולסיים את המלחמה מיד״.

״אפשר להשיב את האבות והבנים החיילות והחיילים של כולנו הביתה, אפשר להציל את המשפחה הבאה מהנורא מכל, אפשר להחזיר את 48 בני ובת הערובה הביתה,החיים לחיק משפחותיהם והמתים לקבורה באדמת הארץ שאותה עיבדו ועליה הגנו בגופם.

העם משווע לתבונה מדינית שמתבססת על ערכי היסוד של החברה הישראלית שברובה רוצה להיגאל משיגרת המלחמה ומתחושת הנרדפות שכולנו חשים כשהעולם סוגר עלינו מדינית,צבאית,כלכלית, ספורטיבית ותיירותית״.

מדבריו של אבשלום זהר סל - רכז המאבק של ניר עוז להחזקת החטופים, לוחם מילואים שלחם חמישה סבבים בעזה:

״כמו הרבה מהאנשים, גם הדרך שלי לחוש ביטחון בבוקר ההוא היתה לאחוז בנשק. אני חייל מילואים של חטיבת הנח"ל הסדירה, ואיתה נלחמתי חמישה סבבים ברצועת עזה.

רוב המלחמה הייתי גאה מאוד לשרת בתפקיד שלי, בצוות שלי, הרגשתי שליחות על אמת. אני על ההאמר עם המאג, ברצועה, חושב לעצמי שהחובה המוסרית שלנו היא לגמור את ארגון הטרור הזה, וסיום הלחימה חייב להיות עם מיטוטו הצבאי של חמאס.

אבל, כל מי שהיה שם ונלחם עבור ביטחונה של מדינת ישראל, יודע - אין דרך לנצח במלחמת נצח. יש רק דרך להפסיד חיי אדם. החטופים, החיילים, המילואימניקים. יותר מ-300 ימי לחימה הביאו אותי לעמוד כאן ולהגיד: חאלס! השתגעתם. 

הקבינט שהחליט על הרחבת הלחימה ועל כיבוש עזה. חרץ גזר דין מוות על החטופים ועל מאות חיילים. 
לא הסכמנו למות בשביל פוליטיקה. הסכמנו להילחם בשביל הארץ הזו, בשביל הנגב המערבי, בשביל החטופים״.

מדבריה של עירית פאוקר, בת ניר עוז ובתו של גדעון פאוקר ז״ל שנרצח ב-7 באוקטובר:

אנחנו נמצאים בתוך תקופת החגים הארוכה. הימים האלו קשים ומדגישים את האבידות הרבות שספגנו.

קשה לשבת סביב שולחן החג, קשה להגיד שנה טובה או חג שמח.

מה שמחזק זה אתם, הציבור שלא מוותר.

המוחים שמגיעים גם לתל אביב ולירושלים, המפגינים מול חברי הקואליציה ולא מאפשרים להם להתעלם באין מפריע מהפשע בו הם לוקחים חלק.

עוד מעט נציין שנתיים לטבח ה7.10, וזה אומר שנציין שנתיים לא רק למלחמה הארוכה בהיסטוריה של ישראל, אלא גם למחאה הארוכה והגדולה ביותר.

מספר הימים הגדול, יום זיכרון שני כשעודנו במלחמה, המשך הטירלול של הממשלה - יכולים לייאש.

אבל אני מזמינה את כולם לדמיין את המציאות ללא המחאה, ללא רגעי האור והתקווה האלו, ולהבין עד כמה היא חשובה״.